זו השנה השלישית ברציפות בה אני מבקר בפסטיבל המהירות של גודווד. האמת שלא התכוונתי, אבל חבר ביקש ואז עוד חבר ביקש, והוא בכלל נמצא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומתכוון להגיע רק לאירוע הזה וזו הזדמנות, אז לא יכולתי לסרב. כך מצאתי עצמי דואג לכרטיסי טיסה, לדירה בעיירה ציורית בשם ארונדל ולמינוס גדול עוד יותר בחשבון הבנק שלי.
אחרי הפסטיבל אני אמור להגיע להשקת אודי A4 חדשה, וכך אתפור שתי ציפורים במכה אחת. אבל שבוע לפני הטיסה, טלפון מפורשה — יש יום התרשמות ועוד על מסלול. בדיקה של מצבת הכתבים וכולם בחו"ל, בהשקה כזאת או אחרת. מטורף.
בכל מצב אחר כל אחד היה עושה מניפולציות רגשיות כאלה ואחרות כדי שכל האחרים ידעו מדוע הוא ממש, אבל ממש חייב לצאת לאירוע הזה. והפעם? אין את מי לשלוח. אכן, בעיה, אבל "מפקד טוב משמש דוגמה לחיילים", כך שלבסוף נאלצתי לעשות את העבודה השחורה. אלא שאותו אירוע מסתיים לפני מועדת ההמראה המקורי. אז מבטלים את הכרטיס ההוא ומכרטסים אחד חדש ליעד אחר ומההוא ישירות לאנגליה. הדרך לפורשה הייתה רצופה בהתנצלויות רבות בפני סוכני נסיעות ומשרדי יח"צ, אבל לבסוף הכל מסתדר. בערך. יש לי עשר שעות המתנה בשדה בלונדון, משם אני כותב לכם טור זה.
ביחס לפורשה אומר רק, כי גם אם הבסיס המקורי לא ממש אידיאלי, אחרי יותר מ־40 שנים של שיוף אותו מוצר, התוצאה פשוט מדהימה. כן, עדיין מורגש ש־911 היא מכונית עם מנוע אחורי, וצריך להתרגל לכך, ועדיין, היכולות פשוט מדהימות. זמן המסלול שהוקצב לי לא היה ארוך, ועדיין, היה אפשר ללמוד לא מעט על המכונה במסלול. בשורה התחתונה, על רצועת האספלט המפותלת והדביקה, כל מוצר שלה הרשים (וגם, אם זיכרוני עימי, ביחס למתחרים). ואם תשאלו לאיזו מהן הכי התחברתי, אענה לכם שאני כנראה טיפוס של מנוע מרכזי.
גודווד הוא האירוע המוטורי הכי מרהיב שקיים בכוכב שלנו. מותגי ספורט מביאים לשם דגמים חדשים, ואין מותג ספורט שמרשה לעצמו שלא להופיע שם. ויותר מכך: אספני רכב מביאים את הצעצועים שלהם ונותנים לכולם לגעת, לחוש ולהריח — ואז שוברים להם את העצמות על המסלול. זהו גודווד. החוצפנים מסתננים לכל מיני מקומות, ואז פוגשים את דניאל ריקארדו, וטארי בוטאס, רובנס באריקלו, מצטלמים עם סר ג'קי סטיוארט, מחליפים מילים עם אנדריאן ניואי ומחמיאים לאוליבר סולברג, בנוכחות האב הגאה. האחרון ביטל בהינף יד את המחמאות, ואמר שיש לבנו עוד דרך ארוכה ושהוא צריך עוד לעבוד קשה. ככה זה, משמעת ועבודה, שהילד לא ינוח על זרי המחמאות. והאמת שלפטר סולברג יש הזכות לומר זאת על בנו, כי מעבר להיותו נהג מירוצים מצליח (שתי אליפויות עולם במירוצי ראלי), דקות קודם הוא תפר את מעלה הגבעה של גודווד בזמן מהיר משל בנו. זה האחרון הציג הופעה סופר־נאה לכשעצמה, עם החלקות כוח מרהיבות שסחטו מכל הקהל מחיאות כפיים סוערות, אבל המהיר ממנו הפגין נהיגה ללא דרמה, סופר־נקייה ויעילה.
אם אגיע לגודווד בקרוב, זה יהיה רק למען האירוע האחר, Revival, המתקיים מדי שנה בספטמבר. זה תמיד נחמד לראות מכוניות ספורט עתיקות וסופר־יקרות כמו פרארי 250 GTO שוברות האחת לשנייה את הצורה (תרתי משמע) על מסלול המירוצים העתיק שבמחוז צ'יצ'יסטר.
אני לא מבין כיצד ניתן לקנות רכב שנבנה למירוצים ומשמש רק כתמונה יפה בסלון. שחררו אותם, תנו להם אוויר, לחופש נולדו. ואתם, סעו לגודווד בשנה הבאה, ראו את פורשה 917 בצביעת גאלף (Gulf) נחה לצד פורד GT40 בצביעה זהה. שמעו את מנועי פורמולה 1 צווחים מטר מכם, ותפנימו שרכב חשמלי אולי לא כזה גרוע כשרומיין דומאס יחלוף במסלול עם פולקסווגן ID R במהירות ללא תחרות.
